יום חמישי, 17 במאי 2012

ההיסטוריוסופיה של הברית, בגלות ובגאולה

הפוסט הזה מוקדש לעילוי נשמת דוֹדי האהוב, עקיבא בן אברהם אבינו, ד"ר קליף פרייס - שנפטר ביום שישי האחרון, י"ט אייר ה'תשע"ב.
דודי היה גר צדק ממוצא אפרו-אמריקני. הוא נולד בשכונות הקשות של וושינגטון הבירה, ושירת את ארצו בחיל הים האמריקני במשך שש שנים על צוללת על שם רוברט אי. לי - גנרל מימי מלחמת האזרחים, שאבות אבותיו של דודי היו עבדים באחוזתו (!).
הוא  ודודתי הקימו בית ומשפחה לתפארת, וכמו צאצאים אמיתיים של אברהם ושרה ביתם היה פתוח לרווחה בכל עת. אין אדם מסילבר-ספרינג שלא הכיר אותו, ואין אדם שהתארח בקהילה שלא ביקר אצלם.
כדי להקנות לילדיו חינוך יהודי דתי (שכידוע, עולה הון בארה"ב) הוא עמל קשות כרופא שנים, ובעיקר טיפל בבעלי מוגבלויות - עד כדי כך שברבות השנים הוא סבל מבעיות רפואיות בגידי ובשרירי הידיים.
אני זוכר היטב כיצד הוא התלהב למשמע הרעיון שאחיינו, אני, עלול להתגייס לשייטת הצוללות הישראלית (רעיון שמילא את ראשי בכיתה י"ב ולא התגשם). ובכלל, הוא היה גאה באחייניו, אחיי ואני, ששירתו את ארצם בצבא, כשם שהוא סלד מהשתמטות היהודים בזמן מלחמת וייטנאם.
דודי, עקיבא בן אברהם, היה איש חכם, ישר וטוב-לב. יהי זכרו ברוך.

"וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר" (ויקרא כו, מב).

בפסוק זה מביע הקב"ה את מחויבותו המנחמת לשמירת עם ישראל לאורך קללת הגלות.
פסוק מפורסם זה מעלה כמה תהיות מבחינה תחבירית ותוכנית. תחבירית: הביטוי "בריתי יעקוב", "בריתי יצחק" וכו' הוא מוזר; חסרה מילית המושא. ותוכנית: הסדר של אזכור האבות הפוך. מדוע?
בפירושו לתורה על פסוק זה משתמש הרב שמשון ב"ר רפאל הירש בשני הקשיים הללו כדי לנסח תפיסה מקפת וכללית של ההיסטוריוסופיה היהודית של הברית עם האל, בגלות ובגאולה. לפני שניגש לדבריו, שלהם אפנה את הבמה בעוד כמה שורות, יש להעיר כמה דברים:
[א] עצם הניסיון לנסח "תפיסה מקפת וכללית של ההיסטוריוסופיה היהודית וכו'" הוא ניסיון לא פשוט, ויש שיגידו בלתי-אפשרי. לכן אני מדגיש שהדברים הם מקיפים וכלליים, ולא פרטניים. ולכן מאוד ייתכן שהדברים לא התרחשו-יתרחשו כפי שרש"ר הירש מתארם. העיקר הוא התובנות הנלוות להיסטוריוסופיה; מהם יש ללמוד.
[ב] רבים מזהים את צמד המושגים "גורל" ו"יעוד" כמושגים שמקורם בהגותו של הרב י"ד סולובייצ'יק. עם כל הסימפטיה לרב, אין בכך צדק. מושגים אלו משמשים את רש"ר הירש לכל אורך הגותו והם בולטים מאוד בדברים הבאים. איני מזכיר זאת רק לשם הדיוק ההיסטורי, אלא בכדי שתוכלו להבין את הקטע לאשורו, שכן ההבחנה ביניהם היא משמעותית להבנתו. עִקבו אחרי מילים אלה בקריאה.
ועכשיו, ללא הקדמות נוספות, הרי הקטע לפניכם (חומש ויקרא, רש"ר הירש, עמ' תצ"ה-ו'):

וזכרתי את-בריתי וגו'. לא נאמר כאן "בריתי עם" או "בריתי את", אלא בריתי יעקוב, בריתי יצחק, בריתי אברהם. נראה ברור, שאין זו ברית עם יעקב וכו', אלא "יעקב", "יצחק", "אברהם" הם תמורות ל"בריתי": יש ברית ה' הקרויה "יעקב", יש הקרויה "יצחק", ויש הקרויה "אברהם". [כאן יש אנלוגיה ל"בריתי שלום" האמור אצל פנחס -- חסכתי לכם.]

הירידה לגלות 

כך הקים ה' בריתות להתפתחות הייעוד ההיסטורי היהודי: ברית הקרויה יעקב, ברית הקרויה יצחק, ברית הקרויה אברהם. קרוב היה ה' לכל שלושתם, לאברהם, ליצחק וליעקב; גורל שלושתם נתמך בידי ה' והיה חשוב לייסוד עמם; ואף-על-פי-כן היה לכל אחד מהם מעמד מיוחד בעולם. [באנלוגיה למסורת תיקון תפילות היום ע"י האבות, גורלם שווה לתפילה שתיקנו:] גורלו של אברהם נראה באור עולה, ואף-על-פי שעמד לבדו מול כל באי עולם וקרא אותם אל מזבח ה' – אף-על-פי-כן לא קינאו בו ולא שטמוהו; ולא עוד, אלא הוא נכבד בעיניהם כנשיא אלוהים. גורלו של יצחק כבר נראה באור שוקע. בהיותו מבודד בדרכו עם ה' קינאוהו על הברכה שזכה בה מידי ה', וכך נאלץ להסתגר עם עצמו ועם ביתו. עם יעקב כבר חשך האור ורבו צללי גורלו; כל חייו היו שרשרת של נסיונות ופורענויות, ורק לעיתים רחוקות זכה לישב בשלווה. אף-על-פי-כן כל שלושתם הם אבות עמנו, כל שלושתם נושאי ברית ה', ומעמדו הקשה של יעקב בעולם מגלה את קירבת ה' לגורל האדם – לא פחות מהתמונה המאירה של חיי אברהם. משום כך כל אחד משלושתם קרוי כאן ברית; וכך הובטח לעם שהם אבותיו: גם גורלו יתחלף כגורל אבותיו; אך בכל חליפות גורלו יהיה נתון להשגחתו ולהנהגתו של ה'. כאברהם, כיצחק וכיעקב ילך ישראל בקרב העמים; תמיד יהיה נאמן לברית ה' – בגורל אברהם, בגורל יצחק ובגורל יעקב.

העלייה מן הגלות לגאולה 

אולם שלוש הבטחות הברית כתובות בסדר הפוך. ברית "יעקוב" כתובה תחילה; ולא עוד, אלא היא מובלטת על ידי כתיב מלא, והיא מתוארת על-ידי הטעם ועל-ידי מיבנה המשפט – כהבטחה הראשית, שיש לשים לב אליה בייחוד; ואילו ברית "יצחק" וברית "אברהם" רק מצטרפות אליה – על-ידי תיבת "אף" – כהרחבה וכהמשך.
עם תחילת הגלות נכנסו בני ברית אברהם לגורל "יעקב". [...] הם תפסו את הגלות על כל מרירותה – במשמעותה הטהורה כ"ריצוי עוונם"; נחה דעתם, שחוב עברם נתכפר ונמחק, והם ממלאים את תפקיד הגלות מדעת ומתוך נאמנות לחובה, וכך התעלו אל הניגוד הטהור של טעות עברם. ואז – "וזכרתי את-בריתי יעקוב": אהיה עמם בכל לילות הגלות הארוכים; אהפוך את חשכת ליל גלותם להתגלות מאירה של הנהגת ה', שהרי אף הם מאירים בליל העמים בהתמסרותם לייעוד האדם, והם מזהירים ככוכבים בשמחת הקרבה עצמית – בחייהם ובמותם. והנה עתה נתמלאה סאת סבלם; כי בדם ליבם חתמו על נאמנותם לתורה – בתוך הדפים של דברי ימי העמים. ואז – "ואף את-בריתי יצחק": לא לחינם סבלו ושתתו דם בין העמים; דוגמתם האירה את רוח העמים ועידנה את נימוסיהם, ועם השחר המפציע בשמי העמים עברה גם חצות ליל גלותם. הם מתחילים לנשום לרווחה ולפרוח על אדמה שהיתה עד כה אדמת נכר, וכדרך שסבלו את שנאת העמים בתקופת יעקב – כן יסבלו כיצחק את קנאתם (ראה בראשית כו, יד; טז ופי' שם פסוק טו). ועתה ילמדו את השיעור השני של הגלות, שאיננו קל כל עיקר לפי טבעם: כאשר אושרם הולך וגדל, ויחס העמים אליהם פוסח על הסעיפים של הומאניות וקנאה, עליהם לקיים כיצחק את סגולתם המיוחדת. תחת שמי העמים ההולכים ומאירים עליהם לנצל את כוחותיהם שנתעשרו ונשתחררו, כדי לקיים את תפקידם המיוחד בגלות ביתר שלמות ורב-צדדיות, ולא ישיתו ליבם לקנאת העמים שעודנה מבודדת אותם. ולכשיעמדו בניסיון השני של הגלות ויקיימו את התורה מתוך עושר, אז – "ואף את-בריתי אברהם אזכר": שמש אברהם תאיר להם בגלות. כאברהם יבנו מזבחות בין העמים לה' ולתורתו; כאברהם יקיימו את התורה, שהופקדה בידיהם לשם גאולת האנושות ויגשימו את כל מלוא טובה ואמיתה בקרב עמים רבים. לבסוף העמים יסבלו ויכבדו אותם – לא למרות היותם עם אלוהי אברהם, אלא מפני שהם עם אלוהי אברהם; מפני שהם יודעים ומקיימים את תורת ה' המביאה גאולה לאנושות. וכשם שיעקב הנאבק עם שרו של עשו נתברך מפיו בסוף מאבק הלילה, כן יתקיים הדבר בבניו: בני יעקב ויצחק – השנואים ואחר כך נסבלים ונתונים לקנאה – מתברכים בסוף מפי העמים כעם אלוהי אברהם: "נשיא אלהים אתה בתוכנו" (בראשית כג, ו)!
כך יתגברו על קנאת העמים, על חסדם ועל דוגמתם, ולא תזוח דעתם גם בעת אושרם. הם יעברו על כל המכשולים שנכשלו בהם בשבתם על אדמתם, ורק אז – והארץ אזכר: כשיהיו "אברהם", אקיים את הבטחת הארץ שניתנה לאברהם ואחזיר אותם אל הארץ, למען יקיימו את ייעודם כעם התורה על אדמת התורה. נמצאת אומר: ברית יעקב, ברית יצחק, ברית אברהם הם שלושת השלבים של מילוי תפקידם בגלות; כשיעברו את שלושת השלבים האלה – כבר נתכפר חטאם, ובאותה שעה כבר יהיו בשלים לשוב לעד אל ארץ עצמאותם.
ניתן לתאר את ההקשר שמתוכו נכתבו דברים כאלה (תקופת האמנציפציה, למתקשים), ובנוסף להעריך את עינו החדה של רש"ר הירש - "יחס העמים אליהם פוסח על הסעיפים של הומאניות וקנאה". אפשר גם לשחק משחק טריוויה קטן ולנסות להתאים בין שלוש הבריתות המתוארות לבין האירועים ההיסטוריים הידועים לנו: ברית יעקוב - ימי הביניים? ברית יצחק - האמנציפציה? ברית אברהם - הצהרת בלפור? הכרזת האו"ם?
אך נשאלת השאלה, שבדרך כלל אני לא אוהב את הניסוח שלה, אך היא נשאלת גם כך: האם ייתכנו "נסיגות" (זאת המילה שאני לא אוהב)? האם זהו מסלול דטרמיניסטי?
אני "נתקע" בנקודה הזאת, אף שהיא לא העיקרית בקטע אך למרות שהיא זועקת מתוכו לקורא העכשווי שמכיר את טריפת הקלפים הקטסטרופלית של התרחשות השואה בלב ערש התרבות האירופאית "המתקדמת" - שכן במקום אחר (בראשית כו, טו) רש"ר הירש מוסיף מילה אחת שחסרה כאן ודי משנה את התמונה, אבל רק מוסיפה לנו הערכה ליושרו האינטלקטואלי. ההקשר הוא הקנאה שעבדי אבימלך רוחשים ליצחק (ודאי אתם מבינים את הקשר), והוא כותב דברים די זהים למה שהוא כותב כאן. אני מביא אותם בשלמותם לשם השלמות (ואולי בשביל עוד כמה ניואנסים קטנים), אך אתם יכולים לקרוא את המודגש בלבד (המילה שהוא מוסיף):
קנאה זו פותחת שורה של מאורעות, המציינים את השלב החדש שהחל עם יצחק. אברהם עם כל עשרו, ועם היותו גם הוא גר בקרב העמים, רכש לו כבוד בעצם אישיותו, עד כי כ"נשיא אלהים" התהלך בקרבם, ללא קנאה וללא צרות עין. פעם אחת התעוררה איבה דומה, שהוכחשה מיד על-ידי המלך (לעיל כא, כו). עם יצחק פתחה הגלות, החלה להתגשם בשורת "כי גר יהיה זרעך" (לעיל טו, יג). אושרו של יצחק הועם על-ידי קנאה וצרות עין מטרידה, ויעקב כבר התהלך כעבד גמור. הרי אלו שלש דרכים לעמידת בית אברהם כגר בקרב העמים: כעבד, כגדול המעורר קנאה, וכנשיא נערץ. הברית האלהית הגנה עליהם בכל דרכי עמידתם ובכל תהפוכות גורלם, ונתגלתה אפוא לא רק כברית עם אברהם, עם יצחק ועם יעקב, אלא: כברית אברהם, ברית יצחק וברית יעקב (עי' ויקרא כו, מב). בביטוי זה האבות אינם אישים, אלא סוגים שונים של התגלות כוחה של הברית האלהית, כפי שבאה לידי גילוייה השונים בחיי כל אחד מהאבות.עתידה הגלות להביא את בניהם לידי חירותם האחרונה, זו שאין אחריה עבדות, והיא תתפתח אפוא בכוון הפוך, בקו עולה והולך, ובכל שלב תתגלה הברית. תחלה: "ברית יעקב", שנות המבחן בדמות עבד, בהן תעמוד לנו הברית האלהית בצרה ומצוקה, שלב זה הנו – אולי – כבר מאחורינו. בכבוד מזהיר עמדנו במבחן "יעקב", "יאה עניותא ליהודאי" (חגיגה ט ע"ב), – עתה עומדים אנו בפני מבחן השלב השני, "ברית יצחק": להתהלך חפשים ועצמאיים בקרב הגויים, לא להירתע מפני ניגוד וקנאה, לקיים את צואתו של אברהם, גם אחרי שקורא לנו דרור, מתוך בטחון מלא בברית ה', שתגן עלינו מפני קנאה וצרות עין: הרי זה ממבחני הגלות, שעוד עלינו לעמוד בהם. רק אחר-כך נוכל לצפות לשלב האחרון של הגלות, בו נרכוש את כבוד הגויים והכרתם, לא למרות היותנו יהודים, אלא בגלל היותנו יהודים, בו נתהלך בין הגויים בגאון כאברהם, "נשיא אלהים": "ברית אברהם". אז הגויים עצמם ישיבו אותנו אל נחלתנו הראשונה, – "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'" (ישעיה סו, כ) – וההיסטוריה תגשים את הנבואה הישנה, בה עוד לפני אלפים בשנים הותוותה התכנית לגלות ולגאולה: "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר".
אולי - זהו כל ההבדל! (אגב, כשקראתי שוב את הקטע בויקרא זכרתי שהמילה הזאת כתובה ושהיא משמעותית; חיפשתי אותה ורק אחר-כך שמתי לב להערות שלי בצד המפנות לקטע מבראשית).
כנראה, משחק הטריוויה שלנו משתנה קצת: ברית יעקוב - עד לשואה. ברית יצחק - מדינת ישראל היא מדינה קטנה בין המון גויים שמקנאים בה. ברית אברהם - מי יודע איך זה ייראה באמת.
והארץ אזכר? - כאן ישנה בעיה. הפסוק מדבר על שהותם בגלות ולכן הגיוני שהסוף הוא בשיבה לציון, בזכירת הארץ. אבל הרגע שינינו את ההתאמה בין שלבי הפסוק למאורעות ההיסטוריים: שיבת ציון מתרחשת בין יעקב ליצחק! ואכן, יצחק ואברהם חיים את רוב חייהם בארץ כנען, ורק יעקב באמת נמצא בגלות (כך באמת מעיר פינחס רוזנבליט במאמר המתייחס לקטע זה מחומש ויקרא, "גלות וארץ ישראל על פי ש"ר הירש ובני דורו", ספר זיכרון למרדכי ויזר: פרקי מעש והגות, קבוצת יבנה, תשמ"א).
הזהרתי מראש, היסטוריוסופיה זה עסק מסובך... העיקר הוא המסר: בכל גורל שתמיט עלינו ההיסטוריה, עלינו לשמור אמונים לייעודינו - רק כך נזכה ל"זכירתו" המגוננת של אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב.

אין תגובות:

פרסום תגובה