משנה מקום – משנה מזל?

מאז ספר בראשית לא נתקלנו בתפיסת העולם האלילית. אמנם התורה ציוותה אותנו להתרחק ולהימנע ממעשי ארצות מצרים וכנען, אמנם כבר נתקלנו בכמה מאותם עמים, אך נדמה שעוד לא נתקלנו במהלך המחשבה האלילי אלא רק ברוע האלילי (סדום, מצרים, עמלק וכדו'). והנה, בפרשה שלנו אנו כביכול נוטשים את מחנה ישראל – שבא לעולם על מנת להוקיע את האלילות – ונכנסים לנבכי נפשם של מנהיגים אליליים, שכל פעולותיהם נובעות מאותו הלך רוח אלילי.

אפשר להאריך ולפרט איך על כל צעד ושעל של בלק ובלעם המחשבה האלילית היא זו השלטת, אך ברצוני להתעכב על פרט אחד שחוזר בפרשה שלוש פעמים. מדוע? כי נדמה שבלק עצמו מייחס לו חשיבות. כוונתי היא למקומות שמהם בלעם נתבקש על-ידי בלק לקלל את ישראל.

לכאורה, אין כל משמעות למקמות האלה. בלק לוקח את בלעם לטיול סביב מחנה ישראל ומשנה את המקומות בין כל ניסיון, בבחינת "משנה מקום – משנה מזל". ובכן, זוהי בדיוק החשיבה האלילית אליה אנו מתכוונים (במיוחד אם נזכור שהמונח "מזל" מבטא בלשון חכמים את הכוח האסטרולוגי). בכל פעם שבלעם "נכשל" ומברך את ישראל במקום לקללם, בלק אומר: "לך נא איתי אל מקום אחר אשר תראנו משם... וקבנו לי משם" (במדבר כג, יג), או: "לכה נא אקחך אל מקום אחר אולי יישר בעיני האלהים וקבתו לי משם" (שם, כז) ושם הם עורכים פולחן אלילי ומצפים לנאומו של בלעם.

אם נעיין בשמות שלושת המקומות שאליהם נלקח בלעם, נשווה אותם זה לזה ונשווה אותם לתוכן הנאומים הנאמרים בהם, נשים לב לכך שבכל פעם בלק מבקש לבחון את העם הזה מבחינה מסוימת ולשמוע את דבר הקוסם עליה (כמובן, בכך אנו גם נבין מדוע יש שלושה נאומים שעל פניהם נראים כחזרה פיוטית על אותה "קללה"-ברכה). שמות שלושת המקומות הם: "במות בעל", "שדה צופים" ו"ראש הפעור". ובכן, מדובר על שלושה כוחות – "בעל", "צופים" ו"פעור" – שעל-פי המחשבה האלילית-כנענית כל פרט או כלל צריך לשאת לפניהם חסד, ואם לא – גורלו לשבט. הבה נעיין בהם אחד אחד.

הניסיון הראשון נעשה מ"במות בעל". מהו הבעל? הבעל הוא "אל הפיריון" הכנעני, או מה שנקרא "אלוהי הטבע". חוסנו של כל דבר פיזי תלוי בבעל, למן השגשוג הכלכלי ועד לעוצמה הצבאית. והנה, אנו יודעים שחוסנו של כל דבר פיזי-חומרי נמדד בעמידותו לאורך זמן: החזק שורד עד שיגיע החזק יותר. כך עובד עולמו של הבעל! אם כן, בלק שואל את בלעם: מה חוסנו של העם הזה מן הבחינה הפיזית? מהי עמידותו לאורך זמן? איך נראית ההיסטוריה שלו?

בלעם עונה לבלק ונואם: העה הזה לא "נורמלי" מבחינה היסטורית. אני עולה לראש צורים ולגבעות של הזמן (נעיר, כמו שבמרחב כאשר מגביהים אז שני עצמים מתקרבים זה לזה [כך במפה דברים רחוקים נראים קרובים יותר מאשר בשטח], כך גם במימד הזמן – כאשר מתרוממים להשקיף על ההיסטוריה מאורעות היסטוריים רחוקים נשזרים לחוט אחד של מאורעות) ואני רואה עם שלא כפוף לבעל, שלא כפוף לכח המדיני-צבאי של הסובבים אותו, אלא: "הן עם לבדד ישכֹּן, ובגוים לא יתחשב" (כג, ט). עוצמתו לא תלויה בסדרי כוחות (סד"כ): "מי מנה עפר יעקב?" (שם, י'). עתידו של העם הזה בלתי-תלוי בעוצמה פיזית ולכן אין לעוצמה פיזית כל השפעה עליו.

מבחינת בלק, בלעם נכשל ב"במות בעל" ובלק מבין שהעם הזה לא כפוף לכוחות הבעל. המסקנה – יש לשנות מיקום, אולי הוא חלש מבחינה אחרת ושם נפגע בו. כעת יש לבדוק את עוצמתו הרוחנית. מהי עוצמת ה"דעת" של ישראל? במחשבה האלילית עוצמה רוחנית נמדדת ביכולת לחזות את העתיד; גדולי הרוח הם "הצופים" לעתיד (כגון בלעם). בלק שואל: האם יש לעם הזה "צופים"? אולי שם יש לעם הזה נקודת תורפה?

תשובת בלעם בנאומו: שכח מזה! העם הזה מבורך, ובשונה מהקוסמים האנושיים שמכזבים ומתנחמים (משנים את דעתם) – האל איננו איש ובן-אדם (כג, יט). מה שהוא עושה מתקיים ולא שב ריקם (שם, כ). בישראל אין "אָוֶן" (שימוש לרעה של אוֹן, כוח) ואין בו "עמל" (עבודה סתמית). ה' הוא אלוהיו, והוא עימו! והנה מגיע הפאנץ'-ליין: "כי לא-נחש ביעקב ולא-קסם בישראל, כעת (!) יֵאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל"! (כג, כג). אין העם הזה זקוק לחכמת ה"צופים" של קוסמים ונחשים שמקורה באבדן עצות וייאוש. במקומה – מקור מעשיו וגורלו מגיע מדבר ה' הזך והבהיר בפי נביאי ה' האמיתיים.

הנה כי כן, גם ב"שדה צופים" בלעם נכשל! עם ישראל לא כפוף לכוחות ה"נורמליים" של עוצמה חומרית ורוחנית. אך עדיין יש לבלק סיכוי. הוא יודע שיש עמים חזקים מבחינה חומרית ורוחנית, אך הם רקובים מבפנים, הם רקובים מבחינה מוסרית. יש לקחת את בלעם אל "ראש הפעור". פעור הוא "אלהי חוסר הבושה" הכנעני: לפניו חושפים את הגוף ומצהירים שהוא אלוהי – הבהמי שבאדם הוא אלוהי. על כן אין להתפלא שלפולחן הפעור התלוותה זנות (עיינו בסוף הפרשה). במקום שבו מאליהים את הבהמי יש זנות. במקום שיש זנות התא המשפחתי מתפרק, וכך חיי המוסר החברתיים מתפרקים ונעלמים. בלק שואל את בלעם: מהי עוצמת העם הזה מבחינת קדושת חיי המין? מה יחסו לצניעות?

בלעם כבר מבין ש"טוב בעיני ה' לברך את ישראל" ועל כן "ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים" (כד, א). הרי יהיה זה מעשה אווילי על בסיס מה שנלמד ב"שדה צופים". ולכן נאמר: "וישת את המדבר פניו. וישא בלעם את עיניו, וירא את ישראל שֹכן לשבטיו" (כד, א-ב). הוא רואה (לראשונה בטיול סביבו) את מחנה ישראל מחולק על-פי מחנות, שבטים, בתי-אב ומשפחות. שם כל ילד מכיר את אביו הביולוגי (תופעה מוזרה בכנען!). שם פתחי האהלים לא פונים אחד אל השני. והוא מכריז את המפורסמת מבין ברכותיו: "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל" (כד, ה). ופה זה נגמר. בלעם נכשל שלוש פעמים ובלק רוטן: "ועתה ברח לך אל מקומך" (כד, יא).

בסוף המאה התשע-עשרה הציונות, מתוך עמדה של שלילת הגלות, רצתה לחולל "נורמליזציה" בעם ישראל, לעשותינו "עם ככל העמים". למעשה הם רצו להכפיף אותנו לכוחות ה"בעל", ה"צופים" וה"פעור". דבר ה' בפי בלעם מלמד אותנו שאנו "לא נורמליים" מבחינה היסטורית, רוחנית ומוסרית. למעשה, להיות "נורמלי" במונחים של כנען זו לו מחמאה גדולה (ונדמה שאותו הדבר נכון גם במונחים של אירופה המודרנית). אם מדינת ישראל תהיה "נורמלית" היא תהיה "כנען החדשה" – "נְיוּ-כנען" (ולא בכדי הציוניים הקיצוניים ביותר היו חברי התנועה הכנענית, ואכמ"ל). לכן, עלינו מוטל להכיר את העובדות: להכיר את עם ישראל ההיסטורי, שהוא העם המקראי היחיד שקיים בתקופה הבתר-מקראית; להכיר את מורשתינו הרוחנית שמשחררת את האדם מאובדן העצות של הדטרמיניזם של המאגיה הכנענית, מסורת שמאמינה בחירות האדם ובמחויבותו לדבר ה'; להכיר את ייחודינו המוסרי, את התא המשפחתי המקודש בתורה המהווה בסיס לחברה מוסרית וקדושה. עלינו לאמץ את דבר ה' שבפי בלעם, ולא את מחשבתו האלילית של בלק.